במאי: רומן שומונוב | הפקה: רונן מכליס בלזם

עוד לפני אולימפיאדת מינכן 72 התחילה היא הייתה משמעותית עבור שתי מדינות, המדינה המארחת, גרמניה, ראתה באירוע הזדמנות להציג עבור העולם את גרמניה (מערב גרמניה) החדשה, ולמחוק מהתודעה את גרמניה הנאצית, זאת שאירחה את האולימפיאדה הקודמת שהייתה בגרמניה – ברלין 36 .גם עבור מדינת ישראל זו היתה הזדמנות אדירה, למחוק את הצלקות מהשואה ולהוכיח שהפנים של ישראל קדימה, לאולימפיאדה הזאת יצאה משלחת ישראלית גאה, למרות שחלקם היו קרובים שנספו בשואה, הם הבינו שיש לארוע הזה משמעויות שהן גדולות יותר מספורט. וכך בסוף אוגוסט 1972 החלה האולימפיאדה "השמחה" (הכינוי שהגרמנים נתנו לאולימפיאדה)., אירוע עם המון משמעויות מעבר לגבולות הספורט. אך לאחר כעשרה ימים של ספורט ותחרויות, הוחלפו ההמנונים ביריות, כתוצאה מהאבטחה הרפה שהיתה בכפר האולימפי ובחסות חשכת הלילה, הצליחה לפרוץ אל תוך מתחם המגורים הישראלי כנופייה של 8 טרוריסטים. הם רצחו את מאמן ההיאבקות משה ויינברג ולקחו עשרה ישראלים בשבי. הטרוריסטים היו חברי תנועת "ספטמבר השחור" ומטרתם הייתה להציף את הבעיה הפלסטינית, כשעתיים לאחר הפריצה והחטיפה הם הוציאו רשימה של 235 אסירים פלסטינים העצורים בבתי כלא בישראל ודרשו את שחרורם, במידה ולא, הם יוציאו להורג שבוי ישראלי כל שעה. הסרט- "מינכן 50 שנים אחרי" – חוזר מצד אחד לאותו יום גורלי ה- 5 בספטמבר, יום שנע בין הכפר האולימפי לבין ממשלות ישראל וגרמניה ויוצר מסמך מותח ומרתק על ניסיון לחלץ שבויים מלב מגורי הספורטאים בכפר האולימפי. מצד שני, הסרט מעביר אותנו מסע ביחסי ישראל גרמניה החל מתקופת השואה ועד לאולימפיאדת מינכן ולנקודת ציון ההיסטורית הזאת, 30 שנה אחרי השואה - הגרמנים מקבלים הזדמנות להציל עשרה ספורטאים ישראלים ואולי לסגור מעגל סימבולי בתוך אולימפיאדה שערבבה בין ספורט, טרור ופוליטיקה.